מיומנו של רוכב אופניים חשמליים לשעבר

קודם כל, עם קורקינט ממונע אפשר להגיד שלום ולא להתראות לפקקים. הטורים הארוכים של מכוניות שמזדחלות בכל בוקר, השעות הארוכות שנשרפות תוך בהייה ברכב שמלפנים – כל אלו מאחורי. לעמוד בפקקים זה פשוט בזבוז משווע וקשה להאמין שכל כך הרבה אנשים בוחרים לבזבז את שעות הבוקר שלהם ברביצה מנוונת בתוך קופסת פח. לא חבל?

אבל אני כבר לא שם. היום אני עוקף בקלילות את נחילי המכוניות המשתרכים ברחובות העיר, וגם את האוטובוס שהייתי רגיל לעלות עליו מדי בוקר.

הקורקינט החשמלי של אינוקים חוסך לי מדי בוקר לא פחות מעשרים דקות. אם הייתי רגיל לצאת מהבית לעבודה בשמונה ורבע, היום אני יוצא בשמונה שלושים וחמש: עשרים דקות ביום, שעתיים בכל שבוע, שמונה שעות בחודש, וכמה זמן אני חוסך בשנה? תעשו את החשבון לבד… הכי כיף זה שאפשר להכניס קורקינט לעבודה כי הקורקינט של INOKIM מתקפל בשניות לממדים קומקטיים.

גם הקפיצה לפיצוציה לקנות קפה בדרך לעבודה נוחה ופשוטה כי אין בעיות חנייה – העיר כולה שלי ומדי בוקר אני יוצא לדרך בכיף על הקורקינט הממונע הכי מגניב בעיר.

גם לגנבי האופניים אמרתי שלום ולא להתראות. שנים פרנסתי את גנבי האופניים הארורים – זוג אחר זוג, פעם אחר פעם. אני זוכר את השחורות האיכותיות, את הכחולות המשומשות, את אלו עם שני המנעולים ואת אלו עם שלושת המנעולים. מה לא עשיתי, ובסוף, בוקר אחד אתה יוצא לדרך ומגלה שאין לך עם מה. גנב חסר מצפון שועט על האופניים שאהבת וקנית במיטב כספך, כנראה כדי למכור אותם להתכה, איזה כאב לב.

עם הקורקינט החשמלי אין לי את הבעיה הזו כי אני לא נפרד ממנו: הוא עולה איתי הביתה, הוא בא איתי לעבודה, הוא יכול גם להיכנס איתי למקומות בילוי, לרכבת, ובעצם לכל מקום.  הוא קל, הוא קטן וקומפקטי, לוקח שניות לקפל אותו ואין שום בעיה לסחוב אותו איתי לאן שאני הולך – בלי מנעולים ובלי שברון לב.